פסק-דין בתיק עת"מ 9581-07-11

א. פתח דבר:

עתירה שהוגשה ביום 6.7.11, בצירוף בקשה לצו ארעי, במסגרתה בקשה ליתן צו המבטל באופן מלא או חלקי את התכנית לצרכי רישום 267/2011 (להלן: "התצ"ר"), ככל שעניינה גוש 17525, חלקה 13, בכפר ריינה, המצויה בחלקה בבעלות העותר.    

בהחלטתי מיום 10.7.11 נדחתה בקשת העותר לצו ארעי, תוך קביעת הבקשה לדיון במעמד הצדדים ליום 20.7.11 ולאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה.

אני רואה לציין כי כפי העולה בבירור מהחלטתי מיום 10.7.11 היה מקום לדחות את הבקשה והעתירה על הסף, למרות האמור ראיתי לקבל תגובות המשיבים ולקיים דיון ,אשר כפי המפורט להלן,אך חיזק ביתר שאת את קביעותיי  ומסקנותיי  וכפי הפירוט להלן.

לאחר קיום הדיון, ראיתי ליתן פסק דין הן באשר לעתירה גופה והן באשר לבקשה וכפי שיפורט להלן.

ב. טענות הצדדים:

1. טענות העותר-

העותר טוען בעתירתו, הזהה לבקשתו הן מבחינת הנטען והן מבחינת הסעדים המבוקשים, כי במסגרת תביעה שהגיש כנגד המשיב 1 בבימ"ש השלום בנצרת (ת.א. 9/08) (כב' השופטת דלה מוסא), ואשר עניינה סכסוך גבולות, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה מונה בורר, מר נביל חוראני, שאמור להכריע במחלוקת בין הצדדים.

לנטען, העותר הגיש כתמיכה בטענות בתביעתו תכנית אשר נערכה על-ידי המודד מר סוהיל זידאן, בעוד המשיב 1 הגיש תכנית שנערכה על-ידי המודד מר מרואן זייבק, המשיב 4, ובסופו של יום קבע הבורר, כי במקום לא היו נקודות גבול ישנות ולכן יש לנהוג בהתאם לתקנות 79-81 לתקנות המודדים (מדידות ומיפוי), ה'תשנ"ח- 1998 (להלן: "תקנות המודדים"), כפי שפעל המודד מטעם העותר.

לטענת העותר, משמעות פסק הבורר הינה תשלום כל ההוצאות ששילם העותר בנוסף להריסת קיר תומך שכבר נבנה בתוך החלק השייך לעותר בחלקה זו, בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.

נטען, כי כחודשיים עובר להגשת העתירה, הופתע העותר לגלות כי המשיב 1 הגיש התצ"ר הנ"ל בהסתמך על התכניות של המשיב 4, והדבר אושר על-ידי המשיבים 2-3, כאשר מדובר, למעשה, באישור נקודות גבול בניגוד לתקנות המודדים ובהפרת החלטה שיפוטית (אותה הסכמה דיונית), כאשר פסק הבורר ממתין לאישורו ביום 4.11.11.

עוד טוען העותר, כי במהלך הליך אישור התצ"ר שלח העותר מכתבים למשיב 3, אך אלה לא נענו למעט התכתבות בין המשיב 3 לבין המודד מטעם העותר, ממנה עולה כי המשיב 3 הקפיא את אישור התכנית והעביר את עניינו של המשיב 4 לטיפול גורמי האתיקה אצלו, אך לבסוף חזר ואישר את התכנית ביום 20.6.11.

לבסוף נטען, כי התצ"ר אושרה בדרך לא חוקית, בניגוד לתקנות המודדים, לפרוצדורה הנהוגה אצל המשיבים 2-3 ולהחלטה שיפוטית שרירה, לה היו המשיבים 1-2 צד, משכך דינה של התצ"ר להתבטל; התצ"ר מתבססת על הצהרה כוזבת של המשיב 4; הותרת התצ"ר על כנה תביא לפגיעה בלתי הפיכה בזכויות העותר.

העותר צירף לעתירתו את פסק-הבורר, מיום 23.1.11, אשר בחלקו האופרטיבי נקבע:

"1. המפה המצורפת היא חלק בלתי נפרד מההחלטה.

2. הגדר הקיימת בין חלקות 12-13 בגוש 17525 מאדמות כפר ריינה קיימת בתוך חלקה מס' 13 מאותו גוש כמתואר במפה.

3. הגבול בין חלקת התובעים והנתבעים יהיה מבוסס על נקודות הגבול כפי שסופקו ע"י המרכז למיפוי ישראל, וכפי שמתואר במפה המצורפת ע"י הנקודות מס' 3 ו- 17."

לא למותר לציין, כבר כאן (וכפי שצוין בהחלטתי מיום 10.7.11), כי העתירה, כמו גם הבקשה לצו ארעי, נעדרת המפה המוזכרת בפסק הבורר ואשר מהווה, כאמור, חלק בלתי נפרד מאותו הפסק.

כך גם כך, לא צורפה החלטת בימ"ש השלום מיום 19.3.10 ובה ההסכמה הדיונית אשר מסמיכה את הבורר להכריע במחלוקת בין הצדדים.